ב-13 בספטמבר 1946 התקיפה יחידה של האצ"ל, בפיקודו של אליעזר סודיט-שרון ("קבצן"), את בנק עותומן ביפו במטרה להחרים כסף שהיה דרוש למלחמת המחתרת.

הבחורים שהו בבנק למעלה מן המתוכנן וכאשר יצאו, נתקלו בהמון ערבי שהתנפל עליהם. הבחורים התפזרו לכיוונים שונים, אולם לא כולם הצליחו להימלט. יחזקאל ונגר נדקר קשות בידי הערבים וכעבור שלושה ימים נפח את נשמתו. שלושה (אליעזר סודיט, בנימין נס ובנימין קמחי) נתפסו בידי המשטרה עם נשק בידיהם והובאו בפני בית-הדין הצבאי בירושלים. ב-17 בדצמבר נידונו אליעזר סודיט ובנימין נס ל-15 שנות מאסר ללא יחס מיוחד, בעוד בנימין קמחי בן ה-17, שהואשם גם ביריות על מנהל הבנק, נידון ל-18 שנות מאסר וכן ל-18 מלקות.

שוט

 הייתה זאת הפעם הראשונה שלוחם האצ"ל קיבל עונש משפיל של מלקות, והאצ"ל יצא באזהרה חמורה, בעברית ובאנגלית, לפיה "אם יוצא העונש לפועל, יוטל אותו עונש על קציני הצבא הבריטי. כל אחד מהם עלול ללקות 18 מלקות".

הבריטים לא שעו לאזהרת הארגון, וביום שישי ה-27 בדצמבר 1946, הולקה בנימין קמחי 18 מלקות בבית-הסוהר המרכזי בירושלים. עם היוודע הדבר, יצאו לוחמי האצ"ל במוצאי השבת לפעולה. בנתניה הולקה סרן מן הדיביזיה השישית המוטסת, בתל-אביב הולקו שני סמלים בריטים ובראשון-לציון הולקה סמל נוסף. יחידה נוספת, שמנתה חמישה לוחמים (יחיאל דרזנר, מרדכי אלקחי אליעזר קשאני, חיים גולובסקי ואברהם מזרחי) יצאה למשימתה במכונית מפתח-תקווה. לא הרחק מן הכפר וילהלמה נתקלה המכונית במחסום, ולפני שהנהג הצליח להתחמק, ניתכה עליהם אש עזה. מן היריות נפגע הנהג, אברהם מזרחי, שמת לאחר מכן מפצעיו. יתר הארבעה הוצאו מן המכונית והובלו למחנה צבאי סמוך, שם הפשיטום מבגדיהם, היכו והשפילו אותם. לאחר חמישה ימים של עינויים והשפלות הובאו הארבעה לבית-הסוהר המרכזי בירושלים.

הלקאת קצינים וסמלים בריטים הייתה מעשה ללא תקדים בתולדות האימפריה הבריטית, אולם למרות הכעס והעלבון, למדו הבריטים את הלקח, והנציב העליון ביטל את עונש המלקות שהוטל על אהרון כהן.  בכך פסו ההלקאות מן הארץ.

ב-29 בדצמבר, הוא "ליל ההלקאות", חל מפנה דרמטי בעמדתה של הממשלה הבריטית כלפי היישוב היהודי בארץ-ישראל בכלל וכלפי מחתרות האצ"ל ולח"י בפרט. הממשלה הבריטית לא יכלה לעכל את ההשפלה שבהלקאת קצינים וסמלים בריטים ובמיוחד שהדבר נעשה בידי יהודים. דעת הקהל בבריטניה געשה מכעס. יש לציין ש"ליל ההלקאות" לא הייתה פעולה יזומה של המחתרת, אלא תגובה לביצוע פסק-דין של הלקאת לוחם האצ"ל, אולם השפעתה על הבריטים הייתה גדולה יותר מהרבה פעולות יזומות. בעקבות ההלקאות, נכנע שר המושבות הבריטי לעמיתו ממשרד המלחמה, והממשלה אימצה את מדיניות היד הקשה, שכללה הטלת משטר צבאי ועונשי מוות ללוחמי המחתרת העברית בארץ-ישראל. הנציב העליון קיבל הנחיות חדשות שכללו, בין היתר:

ממשלת הוד מלכותו החליטה שמאמצים נוספים יינקטו כדי להפסיק את הפרת הסדר ואת הטרוריזם. כן החליטה הממשלה שיש לנקוט בכל האמצעים כדי להשליט חוק וסדר בארץ-ישראל, תוך שימוש במשטרה ובצבא ככל שיידרש. המשטרה והצבא ינקטו במתקפה נגד מפרי החוק והסדר וידאגו לכך שהיוזמה תישאר בידי כוחות הביטחון.